#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תט. כיצד מתפרשת המשנה הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו קלטה אחר פטור זה הכלל כל חייבי חטאות
אינם חייבים עד שתהא תחילתן וסופן שגגה להו""א ולמסקנא? "	"לרב כהנא הזורק ונזכר מאחר
שיצתה מידו אינו נפטר אא""כ קלטה אחר. זה הכלל במתכוין לעשות חבורה בתחילתו בשגגת שבת ונזכר עד שלא נעשית
החבורה. ומיירי בלכתא ומיתנא ופטור משום שהיה בידו להחזיר ונמצא סופו זדון.<br>לרבא בהו""א הרישא כרב כהנא וזה הכלל במעביר ארבע אמות ברה""ר ונזכר קודם
שהעבירו ד' אמות שהיה בידו לעמוד במקום שנזכר. לרבא במסקנא הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו פטור א""נ לא נזכר
וקלטה אחר פטור וזה הכלל שגם במעביר פטור.<br>לרב אשי ה""ק הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו וקלטה אחר פטור, הא נחה חייב,
בד""א שחזר ושכח קודם שתנוח דהוה ליה תחלתו וסופו שגגה, ואפילו שהיתה ידיעה באמצע אין ידיעה לחצי שיעור, אבל
אם לא חזר ושכח פטור שכל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהא תחילתן וסופן שגגה."	שבת קב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תי. איתמר שתי אמות בשוגג שתי אמות במזיד שתי אמות בשוגג. רבה אמר פטור רבא אמר חייב. איך
מדובר, ומדוע לרבה פטור ומדוע לרבא חייב? "	"לרבה מדובר במעביר באופן הנ""ל ופטור כיון דבידו
לעמוד בסוף ב' אמות האמצעיות אשתכח דגמר שיעורא במזיד, ופטור אפילו לרבן גמליאל דאמר אין ידיעה לחצי שיעור כי שם
גמר את השיעור בשוגג אבל כאן גמר במזיד.<br>לרבא מדובר בזורק באופן הנ""ל וחייב דאין בידו להחזיר הלכך כולה חדא שגגה היא, ואפילו לרבנן דאמרי יש ידיעה
לחצי שיעור שם בידו שלא לסיים השיעור אבל כאן אינו בידו.<br><br>פ ר
ק שנים עשר - הבונה"	שבת קב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תיא.
האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר חייב משום בונה. והא
קי""ל דאין בנין בכלים? "	"ר""י (בתוד""ה האי) תירץ דאין בנין בכלים היינו כשמתקן את הכלי ואין
צריך אומן וחיזוק אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע <sup>קפא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קפא.  והרשב""א כתב בשם רב האי גאון כוותיה. דרב ס""ל דיש בנין בכלים ולא קי""ל </span>"	שבת תוס' קב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תיב.
באלו ארבעה דברים לרב חייבים משום בונה ולשמואל משום מכה
בפטיש? "	"מסתת. העושה נקב בלול של
תרנגולים. עייל שופתא בקופינא דמרא. הקודח, ולשמואל מיירי שקדח במסמר ארוך של ברזל והשאירו בחור לתלות בו דהיינו
גמר מלאכה."	שבת קב: - קג.		
